אלפיים ספינות ברוורס, ואיזבל עדיין לא מגיעה לשום מקום

1933/34. ארנסט המינגווי עם בנו ג’ק במסע דיג. התמונה מבויימת היטב, והצלם דאג להכניס לפריים את כל האביזרים הקשורים לאגדת המינגווי הפרוע (אלכוהול, חכת דיג, רובה).

שנות הארבעים המוקדמות. וויליאם פוקנר, הסופר האמריקאי זוכה פרס נובל ופרס פוליצר, יושב במרפסת שלו בקליפורניה ועובד על ספרו הבא. התמונה צולמה כמה שנים לפני זכייתו בפרס.

1958. שלוש שנים לאחר פרסום הרומן הידוע ביותר שלו, לוליטה, ולדימיר נבוקוב יושב ברכבו וכותב רשימות. כדרכם של כותבים רבים, הוא שירבט רעיונות על כל פיסת נייר שמצא, כדי לא לשכוח את הרעיון מאוחר יותר.

האיש שבתמונה, שנראה מדוכא משהו, כתב ספרי ילדים שגם מבוגרים (משום מה) אוהבים. ספריו נמכרו במליוני עותקים, ותורגמו לעשרות שפות.
מי זה? זהו של סילברסטיין, שכתב בין השאר את “החתיכה החסרה” ואת “העץ הנדיב”.
והנה עוד משהו שאולי לא ידעתם עליו: הוא גם כתב את הבלדה על לוסי ג’ורדן, השיר שכל כך מזוהה עם מריאן פיית’פול הגדולה, ואת a boy named sue של ג’וני קש.

איאן ראנד הצעירה. בגיל מסויים כולם קוראים את הספרים שלה וחושבים שזו גאונות צרופה, ואח”כ כולנו מתבגרים ושואלים את עצמנו על מה לעזאזל חשבנו.